חיפוש
  • shorashimmarketing

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יום הזכרון לשואה ולגבורה

בערב יום השואה רצינו לשתף אותכם בסיפור משפחתי של גבריאלה, אשר נספתה בגטו לבוב.

פריט ארכיוני וחיי משפחה שמסתתרים בו

גבריאלה לייברג נולדה בשנת 1901 בורשא במשפחה של יהודים משכילים וקרובים מאוד לתפיסת העולם הקומוניסטית. היו לה 3 אחיות. בשנת 1939 גבריאלה התחתנה עם אברהם. הוא היה קומוניסט והםעברו ללבוב.

בשנת 1939 לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה, כשלבוב נכבשה ע״י כוחות הסובייטית, אברהם וגבריאלה ״כקומוניסטים נאמנים״ נעצרו וגורשולקזחסטן, שם בהגליה בשנת 1940 נולדה להם בת מרינה, המתגוררת כיום ברחובות.

אחי האם של גבריאלה יוסף יוזפוביץ שהיה בעמדות כוח במפלגה הקומוניסטית לא נשאר אדיש ולמרות סכנה שיאשימו גם אותו ״בבגידה במולדת״ פעל למען שחרור של אחיינית ואף הצליח. גבריאלה ואברהם ביאלסקי זוכו, שוחררו מהגליה וחזרו ללבוב באביב 1941.

הוריה של גבריאלה הוכנסו לגטו ורשא. אביה לייברג נרצח בשנת 1940. אמה הצליחה לברוח מגטו ורשא ועם תעודות מפוברקות התגוררה בורשא ובאביב 1941 אחיה, יוסף יוזפוביץ הצליח לארגן לה ויזה לברה״מ והיא עברה אליו למוסקבה.

ב30.06.41 לבוב נכבשה ע״י הגרמנים. אברהם ביאלסקי נרצח בשבועות הראשונים של הכיבוש. גבריאלה עם התינוקת הוכנסו לגטו לבוב.

אחיו של אברהם , אליאש הצליח לארגן לעצמו, לגיסתו (גבריאלה) ולתינוקת שלה תעודות אריות מזויפות, אך גבריאלה, שהיתה לה חזות יהודית מובהקת, ובכלל לא ידעה לשקר ולהעמיד פנים פחדה שע״י התנהגותה הלא טבעית תסגיר את כולם והחליטה להישאר בגטו, אבל מסרה לגיסה אתהתינוקת – מרינה.

עד לשחרור בשנת 1944 אליאש ביאלסקי יחד עם אחייניתו מרינה התגורר אצל אישה פולניה באיזשהו כפר לא רחוק מלבוב, ככל הנראה הם חיו כמשפחה. לאחר השחרור בחור צעיר אמור היה להתגייס לצבא האדום.

הוא לא רצה להשאיר את אחייניתו לאישה פולניה זרה, וככל נראה, גם היא לא כל כך רצתה לגדל את אחיינית של האהוב שלה בזמנים הלא פשוטים. אליאש זכר שלגבריאלה היו אחות, אמא ודוד במוסקבה, אך לא ידע את הכתובות. הוא החליט לכתוב ״לוועד היהודי האנטיפשיסטי״ ולבקש את עזרתם לאתר את המשפחה. יוסף יוזפוביץ היה בין הפעילים המרכזיים של הוועד. המעטפה הגיעה דווקאלידיו. הוא היה נשוי וחסר ילדים. יחד עם אשתו הם החליטו לאמץ את מרינה. בהיותה בת 4 היא עברה אליהם למוסקבה.

אליאש התגייס לצבא.

למרינה הסבירו, שאבא ואמא שלה סוף סוף נמצאו.

בשנת 1949 יוסף יוזפוביץ נאצר ביחד עם חברי וועד היהודי אחרים ובשנת 1952 הוצא להורג. אשתו יחד עם בתו המאומצת גורשו לקזחסטן. באיזשהו שלב, בתנאים של חיי המגורשים בקזחסטן, אמה המאמצת של מרינה לא הצליחה יותר לשתוק וסיפרה לה את האמת, כי היא בת מאומצת, שאמה הביולוגית היא אחייניתה של אביה המאמץ, וגם שדודה יוסטינה היא לא דודתה, אלא סבתא שלה. לאחר מותו של סטלין וזיכוי מכל אשמה של חברי הוועד היהודי לאחר שנרצחו, בשנת 1955 מרינה עם אמה המאמצת חזרו למוסקבה.

באותה שנה נפטרה סבתה יוסטינה לייברג.

מרינה תמיד שמרה על קשר עם דודתה מטילדה ליזה שוורץ (נפטרה ברחובות בשנת 1980) ובתה ילנה, ילידת 1941, המתגוררת ברחובות.

בשנת 1961 היא הצליחה לאתר בורשא את הדוד שלה אליאש, אשר אחרי מלחמת העולם השניה כאזרח פולין נשאר בפולין. הם נפגשו מספר פעמים בורשא ובמוסקבה.

בשנת 1990 אליאש היגר לקנדה, שם הוא נפטר.

בשנת 1966 מרינה התחתנה , ובשנת 1967 נולדה לה בת אלכסנדרה, אשר בשנת 1988 התחתנה, ונולדו לה שני ילדים: אחת מהם קרינה שבשנת 1992 באשקלון נולדה.

לפני כשנה וחצי קרינה התחתנה.

לקראת חתונתה היא פנתה ל״מרכז צהר לשורשים״ בבקשת סיוע בהוכחת יהדותה בבית הדין הרבני. כך נחשף הסיפור.

באישורה המלא הסיפור נמסר ל״יד ושם״

http://www.consultant.co.il/секреты- закрытого-дела-узницы-львовс-2/am

בברכה, שורשים


2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול